לורד המקסימה

קשה לסכם כמה שנים בכמה מילים וגם אין לי כוונה לעשות סיכומים כי בסופו של דבר אנחנו לא ממש מסכמים, אנחנו פשוט משנים סטטוס. אני לא יודעת איך להודות לך על התקופה שהיית שם, כל כולך, בשבילי והבאת אותי למקום שבו אני נמצאת היום. לא שאין לי עדיין מה לשפר ועל מה לעבוד אבל גם אני יכולה לחוש בהבדל. תמיד פתחת לי את הדלת בחיוך רחב, שמעת את כל "צרותיי", טיפלת בי, הסברת לי, הרגעת אותי, הכנסת אותי לפרופורציה, ניתחנו יחד ולא הרפינו עד שלא "ניקינו" בשפתך או לפחות החלשנו (לפעמים רק היד נחלשה) את הטירדה.

למרות שהטלתי הרבה ספקות וקראתי לך "מכשפה" הצלחתי להאמין בדבר (בזכותך) ולקחת ממנו את העיקר. אני יודעת שבי הכוח לשינוי אבל הייתי זקוקה ליד נוספת שתעזור לי למצוא את הכוח הזה וזו היתה היד שלך.

שוב תודה תודה תודה ושלרגע שלא תחשבי שנפטרת ממני, ראשית, כי נמשיך להתכתב ושנית כי כבר נכנסת לליבי הרגיש והמרגיש וזו משמעות גדולה עבורי מקווה שגם עבורך.

ושוב תודה

בידידות עמוקה