דיכאון מופיע כתחושת אפסיות וחוסר טעם שמשתלטת וחודרת לכל תחום. תחושות קשות אלו מופיעות בעקבות אירוע שעוצמת רגשותיו אינה מעובדת. הגוף בהלם/אלם  עוצמת הרגשות מאיימת והן מודחקות/ מורחקות ואינן מורגשות ומעובדות לעומק.

רוב מצבי הדיכאון נגרמים מתחושות של אובדן קשר, אובדן משמעות, אובדן שייכות ואובדן אהבה.

במידה והדבר שהכי חשובים לאדם הם אהבה, קשר וחמימות עם זולתו, או עם מקום, או עם אידיאל או כל דבר אחר שאליו האדם קשור בעבותות ומצב זה משתנה, מרצון או מכפייה , יש סיכוי שהדיכאון ישכון אצלו.

כדי לשחרר את הדיכאון יש צורך דבר ראשון לחזק חיבור לקרקע (קרקוע) לחזק יכולת האדם להבין שגם אם אותו דבר אהוב נלקח ממנו או נפרד ממנו הכוחות הפנימיים, הזכרונות  והאהבה עדיין קיימים ויש אפשרות להתחבר אליהם בכל רגע.

כמובן שלאדם חיצוני מאד קל להגיד לאדם הסובל מה עליו לעשות כדי לצאת מהדיכאון אבל השינוי חייב להעשות ברמה חוויתית שנחקקת בגוף שוב ושוב עד שהמאסה הנוצרת מאפשרת לאדם לצאת מהדיכאון.

שינוי השקפה ביחד עם קרקוע ומציאת השייכות הפנימית מועילים מאד בהפגה של הדיכאון.

לעיתים כדי ליצור שינוי משמעותי בחשיבה נשתמש בתזונה מסוימת המעודדת יצור מוליכים עצביים  במוח האחראים על ההרגשה הטובה  ועל הגברת יכולת ההתמודדות.